יש לי וידוי – מעולם לא הצלחתי לעקוב אחרי מתכונים באופן מדויק. טוב, "לא הצלחתי" זה קצת שקר. יותר מדויק יהיה לומר שפשוט לא הצלחתי להסכים שמה שכתוב ברוב המתכונים זה מה שבא לבטן שלי באותו רגע.
כמובן שמלבד העניין הזה, יש גם את הפעמים שהמתכון מבקש מכם פטריות כמהין טריות שאך היכה בהן הברק ועוד מכוסות רגבי אדמה אפריקנית וכל מה שיש לכם בבית זה "שמפיניון חתוכות" משימורים אז נו מה, תחזל"שו את כל העניין? חלילה. אי אפשר לתת לעובדות להרוס זלילה הגונה.
תורת הרכיבים
העניין הוא, שמכאן המדרון נהיה מאוד מאוד חלקלק.
אתם לא מספיקים לומר אפילו "שחלות של עגבניה סקסית", ואתם כבר עלולים למצוא את עצמכם מחליפים רכיבים כאילו אין מחר; שמן הזית בדיוק אזל אז יאללה נשאר לי קצת מהבדיקה במוסך אתמול. חמוציות? שכחתי לקנות, טוב נו נשארו לי כמוסות מהפעם האחרונה שהייתה לי דלקת בדרכי השתן.
בקיצור, הבנתם את הרעיון. הדרך מארוחה טובה לאסון קולינארי קולוסאלי עלולה להיות קצרה מאוד. יש כמובן דרכים לפתור את העניין, אחת מהן היא להיות מבוגרים אחראים ולתכנן את לו"ז המתכונים שלכם. במילים פשוטות, להכין מראש את הרשימה של המצרכים המופיעים במתכונים שבא לכם לנסות בשבוע הקרוב (או תחליפים הולמים כראות עיניכם וטעמכם) ולשלב אותם ברשימת הקניות.
נכון, זה פחות מתאים למי מאתנו הסובלים ממאנצ' ספונטני ושלא לרמה שלהם לסגור את הפינה עם עוגיית שוקו צ'יפס ומלפפון חמוץ. כל אחד והסטנדרטים שלו. אופציות נוספות הן שכנים טובים עם מזווה גדול שאפשר להשאיל מהם או אפילו טוב מכך – מישהו בבית שאפשר להפיל עליו לקפוץ רגע למכולת להביא את המצרכים כי היי אתם אלה שמתאמצים לבשל אז שגם הם יעשו משהו בבית הזה אי אפשר שאתם תעשו הכל למען השם.
כמה כמה?
סוגיה נוספת שיש עם מתכונים, זה עניין הכמויות. באופן אישי, בכל אופן, אני תמיד חשה שאני יודעת קצת יותר טוב. למרבה ההפתעה יוצא שאכן צדקתי ובמקום 700 כוסות סוכר לבלילת העוגה כמו שמבקש המתכון, הספיקה חצי כוס בלבד כפי שהמליץ לי שיקול דעתי השפויה. וכן, יש בהחלט מקום לשיקול דעת בעניינים של כמויות, אבל גם זה עלול להיות מדרון חלקלק, או אם להיות פיוטית – מדרון לא מוצק בעליל. ביחסים שבין קמחים לנוזלים ככל הנראה כדאי לציית למתכון, אחרת עשויות להתקבל מגוון צורות לא מזוהות כמו עוגה שאפשר לשתות או עוגיות "מדבריות" שצריך להשקות.
אז איפה מתחילים?
מומלץ מאד להתייחס גם לבעל המתכון ולבחור לפיו ולפי רמת הקושי. יש מתכונים איכותיים שחתומים עליהם שפים בעלי שם או פשוט חובבי מטבח מביני עניין ויש מתכונים, איך לומר בעדינות, לכולם כולל כולם יש היום גישה לאינטרנט.
באשר לרמת הקושי, כדאי מאד לא לקפוץ מעל הפופיק. לפחות אם אתם רק מתחילים עם כל העניין. תתחילו בפשוט וקטן ולאט לאט תאתגרו את עצמכם עם דברים יותר מורכבים. זה גם הרבה פחות מייאש, כי כשנכשלים בגדול לפעמים מאבדים את החשק גם לדברים הקטנים, הפשוטים והאפשריים וחבל.
אם יוצאת לכם פיצה-פיתה מטריפה ומוצלחת שעושה לכם חשק להמשיך במקום להכשל בהכנת עוגת קומות רב שכבתית מתומנת עם שזיפים מקורמלים על מצע דרדרי הרים מזוגגים ולהרים ידיים, זו יכולה להיות תחילתה של ידידות מופלאה עם המטבח.
מרחבי הרשת:
יורם קראוס – מדריך למטפס ההרים המתחיל
יורם קראוס – דה מרקר
יורם קראוס – גלובס